אם רק היית יודע שככה תדבר שנה אחרי..

עדן (שם בדוי) גבר או אישה? זה לא משנה
לטובת הסיפור הוא יהיה עדן. הבן

כשהוא הגיע אליי לקליניקה לפני שנה בערך, הוא היה עייף.
לא מהעבודה – מהחיים.
מותש, עצוב, מתוסכל. כמו מישהו שמנסה שוב ושוב לפצח חדר בריחה – עושה הכל "לפי הספר", ועדיין לא מוצא את הדרך החוצה.

הוא הגיע אליי כי רצה להבין איך יוכל סוף סוף לשתף את הילדים שלו באמת שלו. איך יוכל לצאת לחופשי ולשחרר כבלים שבמשך שנים כבלו אותו והוא בחר להשתחרר מהם באומץ ובכל זאת לא יכל להיות כל כולו שם מחוץ ל "ארון".

ה "ארון" הזה הוא כל מה שמגדיר אותנו ותוקע אותנו בתוך חיים שאנחנו רוצים לשחרר ולא תמיד יודעים איך ולפעמים, גם כשאנחנו כבר עושים את הצעד, הסביבה, הבושה, התגובות והקושי, משאירים אותנו במקום.

אבל הוא הגיע אליי כי הוא בחר להתקדם, להבין ולקבל כלים איך בכל זאת אפשר להתמודד עם הכל ולהמשיך, להיות נאמן לעצמו וגם להתפתח בדרך החדשה שבחר וגם כדי ליהנות באמת, מאהבה החדשה שנכנסה לחייו.

התהליך איתו נמשך כמעט חצי שנה.
היו בו בעליות וירידות, הוא התקדם בצעדים ממש קטנים. ממש.
הקושי מול הילדים, הצורך לשקר להם כדי לשמור עליהם וגם קצת עליו. הקשר המאתגר עם הגרושה והסביבה…
כל אלה הכאיבו לו מאוד.
אבל כל צעד קטן היה משמעותי.
כל שלב פתח עוד אמונה ועוד יכולת ותחושת מסוגלות לצאת לדרך באמת שלו.

כשהוא סיים את התהליך הוא היה בשל ומוכן.
הוא יחייה את חייו באמת שלו, יהיה נאמן לערכים שלו ולאהבה האמיתית שלו, לפני הכל. לעצמו.

עכשיו, ממש לפני פסח, הוא כתב לי:
"אני חופשי ומאושר. הילדים יודעים הכללל והחיבור בינינו רק העמיק יותר. הזוגיות החד מינית שיצא אליה, אחרי שעזב את הבית, פורחת וכבר אין אישו מול הסביבה, מול מה יגידו כו'.
יש אותי ואת האמת שלי.
אז רציתי להגיד לך תודה שירי".

אני עוד זוכרת את הרגע הראשון כשהוא הגיע אליי. 

לי כבר היה ברור איך הוא הולך לפרוח ואיזו מתנה ענקית לחיים הוא הולך להעניק לעצמו וגם לילדים שלו.

מודה על הזכות להיות שם עבור המתאמנים והזוגות שלי בדיוק ברגעים כאלה.
לחיות באמת שלנו זו לא ססמה, זו דרך חיים.

אז רגע לפני שהחג מסתיים, מוזמנים גם אתם לקבל את המתנה שלי לחג.
עשרת הדברות לחיים שלך. שלכן.ם.
לחיים🍷