אווףףףף אני לא מצליחה לכתוב כלום.
השבוע הרגשתי איך התסכול עולה על גדותיו.
מכירות את זה שיש לכן כל כך הרבה מה להגיד, אבל זה לא נשפך על הדף.
משהו תקוע.
בראש אני שומעת את כל השדונים:
"זה לא מספיק טוב"
"איפה העומק שלך"
"על מי את עובדת עם כל המסרים האלה"
"מה קורה עם הסרטונים שלך, אולי תפסיקי לפחד ופשוט תפתחי מצלמה"
"את סתם מתאמצת, זה לא יוצא לך טבעי, אז תרפי…"
ואני מקשיבה להם ועוד יותר מתכווצת.
ואז שומעת קולות נוספים בראש שלי:
"לא הכל יזרום לך בקלות חמודה"
"תפסיקי לברוח מזה, תתמודדי. חוץ מזה שהתחייבת להוציא את המדריך הזה"
"אם לא תכתבי איך יידעו שאת קיימת"
בוםםםםםם השתתקתי.
אבל לא באמת יכולתי לעצור. הייתי "חייבת" לייצר משהו אז עברתי לעשות פוסט קרוסלה והעלתי איזה פוסט.
אפילו חיפשתי תמונות שיתאימו לו.
בינתיים הקליניקה שלי, בעד עין טובה
(מוזמנים לאמץ
) עובדת במלואה גם בחום יולי אוגוסט (מי אמר שכולם יהיו בחופש ולא תהיה עבודה?… עוד אמונה שאני משחררת ממני
).
ואז הבוקר קיבלתי פנייה במסנג'ר ממשהי שמתעניינת בייעוץ זוגי. שוחחנו בטלפון ושאלתי אותה בין היתר איך הגעת אליי?
"העלתי פוסט אנונימי ואת הגבת לי בין כל שאר התגובות. לקח לי כמה שבועות לעבד את זה עם עצמי, אבל אז פגשתי חברה והיא אמרה שיש מישהי באינסטוש שכותבת לא כמו כולם, היא פרקטית כזאת, משהו בכתיבה שלה אחר…אמיתי מהחיים.
ואז נכנסתי והשם היה לי מוכר והבנתי שזו את מהתגובה בפוסט והחלטתי לפנות אלייך".
שבוע הבא הם מתחילים אצלי תהליך
הלכתי למראה וחייכתי לעצמי
והבטחתי לעצמי להמשיך לפעול מתוך הדרך שלי.
מתוך האֱמֶת שלי.
הכי מדוייק לי.
הכי מדוייק ללקוחות המדוייקים לי.
ככה זה גם בזוגיות שלנו!
תביאו אתכן.ם. בָּאֱמֶת שלכן.ם
שם תהיה הזוגיות הנכונה לכן.ם. באמת
