מרגישה את תחושת הפספוס?
יש לי רגעים כאלה, שקטים, שבהם אני עוצרת ושואלת את עצמי באמת:
"איך חייתי כל כך הרבה שנים ליד?"
ליד התשוקה. ליד הגוף. ליד האישה שבי שידעה פעם להרגיש, לרצות, לבקש, להידלק.
מבחוץ הכול היה נראה בסדר. משפחה. מחוייבות ואחריות. ילדים. עבודה.
מכירה?
אבל בפנים – היה שקט אחר. שקט שלא נעים להודות בו. שקט של כיבוי איטי.
אני יודעת היום להגיד:
לא בחרתי לכבות את עצמי. פשוט לא ידעתי אחרת. לא לימדו אותי להקשיב לגוף.
לא לימדו אותי שאישה "חיה" צריכה יותר הרבה יותר מרק לתפקד.
לא לימדו אותי לדבר מיניות ולהתחבר לתחושות ולרצונות האמיתיים שלי.
ואז הגיע רגע של בּאֱמֶת.
רגע שבו כבר אי אפשר היה להמשיך עם ה “ליד הזה”.
רגע שבו הבנתי – או שאני מסכימה לפגוש את עצמי באמת על כל החלקים שלי, או שאני ממשיכה לחיות חיים שהם לא באמת שלי.
חיים עם תחושת ניתוק ופספוס.
הסדנה שלי “מתחברות” נולדה מהמקום הזה.
לא מתיאוריה. לא ממצגות.
היא נולדה מהחיים. מהגוף. מהכאב. מהדרך שעשיתי ועדיין עושה.
זה מרחב לנשים שמרגישות שהאש שלהן שם – רק כבויה. לא נגישה.
לנשים שרוצות זוגיות שיש בה חיות, לא רק הסכמות.
לנשים שמבינות שחיבור למיניות הוא חיבור לאנרגית חיים עצמם.
אני כל כך מתרגשת בשביל כל מי שתהיה שם.
מתרגשת מהדרך שכל אחת תעבור לחיות את חייה במלואם.
אם קראת עד כאן והלב שלך זז קצת – זו לא סתם קריאה. זו הזמנה.
תכתבי לי בפרטי “מתחברת” ואשלח לך את כל הפרטים.
האישה שבך מחכה לך. ואני כאן, לפגוש אותה יחד.
