"איך החלטה אחת פשוטה הפכה למפת חיים שלמה?"
לפני שנה, במסגרות חגיגות היובל לחיי, יצאתי למסע – לכתוב חמישים תובנות לגיל 50.
חשבתי שזה יהיה פשוט: רשימה, מחשבות, נקודות. בפועל זה היה מסע שלם מורכב מהרבה חלקיקים של התבוננות ועומק, של התמודדות עם כל זוויות החיים.
היו ימים שהתובנות זרמו ממני כאילו חיכו להיכתב שנים, והיו ימים שישבתי מול הדף מרוקנת – אפילו קרובה לוותר. כמעט נשברתי באמצע, הרגשתי שאין לי יותר מה לומר, אבל מה שהתחיל כהחלטה קטנה – הפך להיות מסע חיים.
הבחירה לראות את המשמעות העמוקה של הדרך, עזרה לי להתמיד ולהמשיך. וכל פעם שפגשו אותי אנשים שעקבו אחריי משבוע לשבוע ושיקפו לי איך התובנות נוגעות בהם ומדייקות עבורם את הדרך שלהם, הבנתי את העוצמה הכפולה של המסע הזה…
בדרך, החיים עצמם נכנסו פנימה.
כשאבא שלי נפטר, לא יכולתי לדמיין מראש שהתובנה על מוות – על היותו חלק בלתי נפרד מהחיים – תמצא את דרכה לרשימה, עטופה בדמעות.
תובנות רבות נולדו לא מתכנון, אלא מתנועה, מצעדים קטנים, מפגישות עם אנשים וותיקים וחדשים בחיי, משיחות, מכאב ומרגעי חסד שלא צפיתי מראש.
והנה, אחרי עשרות תובנות שנולדו מתוך שמחות וגם שברונות, מתוך מסע אישי, זוגי ומקצועי – אני סוגרת היום מעגל עם ריכוז שש התובנות האחרונות שלי:
45. לפעמים דווקא הפשטות היא התשובה – כשאני מפסיקה לסבך, אני מגלה שהדברים החשובים באמת כבר כאן, קרובים ונגישים.
46. יש בי יותר ממה שחשבתי שאפשר להכיל – חוזק, כאב, אהבה ותעוזה – כל אלה מתגלים רק כשאני מרשה לעצמי לפגוש אותם.
47. אהבה עצמית אינה יעד – היא תרגול יומיומי – בחירה קטנה לחמלה, לרכות ולדאגה לעצמי בכל יום מחדש.
48. ההקשבה לאחרים מתחילה בהקשבה לעצמי – רק כשאני באמת שומעת את הקול שלי, אני פנויה באמת לשמוע את האחר.
49. כל סוף הוא תמיד גם התחלה חדשה – גם כשהדלת נסגרת, אני לומדת לסמוך שהחיים פותחים חלון אחר, לא פחות משמעותי.
50. לחיות בָּאֱמֶת שלי – זו הבחירה הגדולה ביותר של חיי – מתנה שאני נותנת לעצמי בכל פעם שאני בוחרת בדרך שמרגישה נכונה לי, גם אם היא לא תמיד נוחה לאחרים.
ועכשיו, כשאני קוראת את כולן יחד, אני מבינה – התובנות הן לא רק רשימה. הן מפת דרכים.
הן מספרות על הדרך שבה למדתי לסלוח לעצמי, לנשום עמוק, לאהוב בלי תנאים, להציב גבולות, לבחור בטוב, להקשיב פנימה, ולחזור שוב ושוב אל המקום האחד שבו הכול מתחיל: אני.
והן לא סוד ששמור רק לי – הן מתנה לדרך. אולי גם שלך
ולכן אני משתפת אותן כאן, בתקווה שמשהו קטן מתוכן ידבר גם אליך ואלייך.
יזכיר לכם מה חשוב באמת, מה מרגש אתכם, מה באמת הופך את החיים לשווים ומשמעותיים.
אז רגע לפני שאני נכנסת לשנת ה 51 שלי (נראה שכבר התיידדתי עם הקידומת הזו), אני חוגגת את מה שכבר למדתי – ומסכימה להמשיך להיות תלמידה של החיים.
כי בסוף, מה הדרך מלמדת אותי?
שאני תמיד יכולה לבחור – לחיות באמת בָּאֱמֶת שלי ולחגוג את החיים כל יום מחדש.
בתמונה אני אתמול, בתרגול יוגה השבועי שלי מול הים שלי, מתרגלת התבוננות מזווית שונה…
#חמישים_תובנות_לגיל_היובל
#לחיות_באמת_שלך פחות
שתפו את הפוסט:
גם אני רוצה לקבל כלים לחיים באמת!
