אני זוכרת את הרגע הזה שהוא אמר לי את המשפט הזה ומשהו בתוכי רטט מהתרגשות. זה עבורי אומר הכל
כשהוא הגיע אליי הוא היה עטוף במגננות. שנים שהוא בונה לו שריון שישמור עליו טוב טוב מהתלאות שבחוץ.
כן זו חווית החיים שלו.
בהתחלה המפגשים היו נוחים וזורמים. היינו נפגשים כמעט קבוע בקליניקה שלי בים
זה עשה לו טוב ממש. האווירה הפתוחה ותחושת החופש והזרימה, איפשרו לו לשפוך די בשטף במהלך הצעיד שלנו על החוף, את כל מה שעלה בתוכו ואני הייתי שם להחזיק לו מרחב ובעיקר לאפשר. לפעמים הוא הגיע עם נעלי ספורט ולפעמים בכפכפים ואז היה מוריד אותם והיה הולך בתוך המים, נותן לתחושת הקרקוע בשילוב עם המים השוטפים, לחבר אותו ולהיות נוכח ברגע.
שנים שהוא לא דיבר ככה, לא איפשר לעצמו להוציא מתוכו את מה שישב עליו.
ברגעים מסויימים עלתה שתיקה.
פעם זה היה מאוד מבהיל אותי. ישר הייתי מחפשת שאלה חדשה שתמשיך את רצף הדיבור, שתאפשר לו להוציא עוד כדי שנוכל לעבד יחד את מה שנאמר.
היום אני יודעת שהשתיקות האלה שובבות, הן לפעמים שוות הרבה יותר מאוד כמה משפטים כי אחריהן תמיד מגיעה תובנה עמוקה ממש.
איך שהתקדמנו בתהליך הבנתי שאני יכולה לצלול יותר עמוק, וממש כמו במים של הים, עברנו מהרדודים לעמוקים. והוא כבר הרגיש יותר בטוח לגעת גם במקומות יותר כואבים מתוכו, ואז עלו גם דמעות והגרון נחנק לרגעים, אבל זה איפשר לו לנקות עוד חלקים שישבו עליו ולאט לאט להצליח לכתוב את הסיפור החדש שהוא רוצה בחיים שלו.
לשחרר פרידות שלא היו פתורות כדי להצליח להיות האדם שהוא רוצה ולחשוב מי הבן זוג שהוא רוצה באמת להיות בזוגיות הבאה.
לאט לאט הוא פגש יותר ויותר את עצמו.
והוא ידע שלכאן הוא יכול להביא אותו כמו שהוא. ואני לא נבהלתי ולא שפטתי, אני אפשרתי והענקתי לו את הבטחון והחמלה שהוא היה זקוק להם. לפעמים אפילו שיתפתי במה שפגשתי דרכו, הכי באותנטיות וזה איפשר לו להרגיש עוד יותר בנח להוריד מסכות. להיות הוא.
עכשיו הוא בנה את הבית הפנימי שלו וגידל בטחון וחמלה בתוכו.
עכשיו הוא פורש כנפיים ויוצא לדרך איתו (ואני רק אשב לא מדי פעם על הכתף להזכיר לו שהוא אלוף עולם בדיוק כמו שהוא
).
עכשיו הוא יכול להיות הוא
מרגישים שזה הזמן שלכם להעניק לעצמכם את עצמכם, להיות הכי אתם שיש ולבוא לידי ביטוי בחיים ובזוגיות כמו שנכון לכם?
הקליניקה שלי בים מחכה לכם
