בשנייה אחת הקמתי את כולם על הרגליים

הגעתי הבוקר בפעם הראשונה למפגש נטוורקינג בקבוצה מגובשת במיוחד.
מי שמכיר אותי יודע שזה לא ממש האיזוור הנוח והמוכר שלי כל המפגשים האלה, אבל חברה המליצה וקפצתי למים.

המשפט שתפס אותי הופיע מול עיניי בכניסה:
"כשהנשמה מאירה,
גם השמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"
הרב קוק

סיימתי שבוע, איך לומר, לא משהו.
שבוע שהיה בו עצב גדול ותחושת בלבול וחוסר מיקוד, לפחות הסתיים באור גדול שהחייל שלי חזר הביתה אחרי 3 שבועות עם תקשורת חלקית ביותר (כמו דרום אמריקה של פעם רק בצה"ל).

אבל הנה,
יום ראשון, שבוע חדש, ובחרתי להתחיל אותו אחרת.
שמתי עליי את הג'קט האדום, עליתי על נעלי עקב ויצאתי למפגש.

כשהגיעו ה 60 שניות שלי להצגה עצמית ביקשתי מכולם לעמוד על הרגליים (40 איש שיתפו פעולה והתמסרו למשימה) וככה תוך כדי שהם עומדים סיפרתי להם על החוויה של המתאמנים והזוגות חווים אצלי כשהם מגיעים לפגישה בקליניקה שלי בים.
איך מתוך הקושי והכאב, לפעמים הבלבול והפחד, הם צועדים איתי וצעד צעד מצליחים לראות בהיר יותר, להרגיש הקלה. ממש כמו במשפט הם יוצאים מתוך הערפל.

לשמחתי הייתה במפגש גם קולגה שעברה אצלי תהליך בעצמה, שהתחיל במפגשים בקליניקה הביתית שלי, אבל אחרי מפגש אחד בים לא ויתרה על להגיע לשם בשעת בוקר מוקדמת והחוויה מהתהליך מלווה אותה גם היום.

אז קומו, תזיזו אנרגיה, תסכימו כמוני לזוז מהאיזור המוכר ולגלות עוד חלקים בכם.