"התחלנו להתפשט… אבל לא מהבגדים"

"התחלנו להתפשט… אבל לא מהבגדים"

ככה היא אמרה לי באחד המפגשים.
לא בעיניים מפתות – אלא בעיניים דומעות, פגיעות, כנות🫩

הם הגיעו אליי אחרי שנה של הורות.
זוג צעיר, אוהב, חברי.
צוות מנצח בבית – אבל מובס בחדר השינה.
הגוף שלה כואב, הראש שלו עסוק, הלב שלהם מתגעגע.
למה שהיה, למה שלא היה, למה שהם אפילו לא יודעים איך לבקש.
הם לא רבו הרבה.
אבל השקט ביניהם כבר לא היה שקט נעים.
אלא שתיקה עמוסת תסכולים,
מגע מקרי שנסוג, נשיקה אוטומטית בלחיים.

ובפנים – געגוע.
לתשוקה. לעיניים בורקות. לתנועה של חיים ביניהם.
התחלנו לאט.
ללמוד מחדש איך לגשת, איך להקשיב,
איך לגעת בלי מטרה, ואיך להסכים להיות נבוכים יחד.
תרגילים קטנים הפכו לרגעים גדולים.

ושם, בתוך המרחב החדש שנבנה –
הם סוף־סוף נפגשו באמת🫶
ואז, אחרי רגע מיוחד במיוחד, היא אמרה לי:
"שתדעי לך שירי… אתמול, זאת הפעם הראשונה אי פעם שלא כאב לי.
לא סתם לא כאב – ממש נהניתי.
הרגשתי חיה. מחוברת. נוכחת.
עשינו אהבה. לא סקס. אהבה אמיתית."
אני נמסתי. עכשיו העיניים שלי נצצו מהתרגשות,😍
כי אני יודעת כמה זה לא מובן מאליו וכמה שהם היו קשובים לדרך והתמסרו לתרגילים בנוכחות, צעד אירע צעד. ברכות וסבלנות. בסקרנות ומשחקיות.

💔 אם גם אתם מרגישים שהאהבה שלכם עברה לדום שקט,💫 אבל בפנים יש יד מושטת לעבר משהו אחר –
תדעו שאפשר לחזור. לאהוב, להתגעגע, לגעת, לבעור.
לא כמו פעם –
אלא כמו שתמיד באמת רציתם, אבל לא ידעתם איך להגיע לשם❤️🔥
אני מזמינה אתכם למסע זוגי ומיני ועמוק, שבו תוכלו לעוף חופשי ולהתחבר לעצמכם
ללא לחץ, ללא שיפוט,
עם מקום למה שיש ולמה שכואב.
מוזמנים לכתוב לי בפרטי ולבדוק אם זה נכון עבורכם עכשיו.
הדלת פתוחה. גם הלב❤️