"לא ידעתי כמה כבד אני מרגיש – עד שפתאום נהיה לי קל."

הוא הגיע סקפטי. גבר עסוק, עם הרבה על הכתפיים, ולא מעט בלב.
הוא לא היה בטוח מה מחכה לו, אבל משהו במילים "קליניקה בים " נשמע לו פחות מאיים – ואולי אפילו קצת מסקרן.
צעדנו יחד על החוף. הרוח נשבה, המילים זרמו לאט. הוא התחיל לספר. לאט לאט, בלי דרמה, בלי צורך להרשים. רק לדבר.
ופתאום, בין צעד לגל, משהו בו התרכך.
הוא הסתכל מסביב ושתק רגע.
ואז אמר:
"אני רואה אנשים. קטוע יד שצועד, זוג מבוגר נושם בכבדות, נשים שמדברות ביניהן על החיים. כל אחד עם משהו, כל אחד מתמודד.
ופתאום אני מרגיש פחות לבד.
פחות תקוע.
יותר מובן."
הוא הרגיש את זה בגוף – איך המתח משתחרר, איך הנשימה מתרחבת, איך המילים מקבלות עומק אחר.
ובין השיחה לרוח לגלים,
קרה לו בפנים מה שהוא לא ציפה לו:
הוא הרגיש תקווה.
וגם: רצון. לרצות משהו אחר. יותר מדויק. יותר קל. יותר הוא.
הוא חייך ואמר:
"לא חשבתי שאני מסוגל להיפתח ככה כבר במפגש ראשון. לא האמנתי שדווקא ב-7 בבוקר, דווקא ליד הים, אני אתחיל לזוז באמת."
ואני חשבתי לעצמי:
ככה זה כשגבר אומר כן לעצמו. ככה זה כשהוא מוכן להעניק לעצמו אותו. בלי חסמים, בי מה אמור להיות, פשוט הוא.
כי כל מערכת יחסים טובה ובריאה בחיינו, מתחילה ממערכת היחסים שלנו עם עצמנו
אז אם אתה גבר שקורא עכשיו,
תן לזה רגע לחלחל.
אולי גם לך מגיע לפתוח את הבוקר במקום שבו אתה יכול סוף סוף…
להיות אתה.