כשהייתי ילדה בקיבוץ, סוכות היה החג הכי שמח בעיניי.
סוכות הוא אחד החגים הכי אנושיים בעיניי. אפשר לראות דרכו אותנו.
בהפרש של שעה בלבד, שתי הודעות נכנסו אליי לווטצאפ, וכל אחת מהן גרמה לי לעצור, לקחת נשימה — ולדמוע.
כל שנה אני מגיעה לערב הזה עם תחושה קצת אחרת.
יש שנים שהלב קל, ויש שנים שהוא כבד יותר.
