#33 כשהקול הפנימי הופך לדרך
#33 כשהקול הפנימי הופך לדרך
בגיל 50 אני יודעת…
אין דרך טובה, עמוקה, מדויקת ואמיתית יותר לחיות – מאשר לסמוך על עצמי. על הקול הפנימי שלי. על הניואנסים הקטנים שמופיעים רגע לפני שאני יודעת להסביר במילים.
למדתי להקשיב לאינטואיציה שלי, גם כשהעולם מבחוץ מציע כיוונים אחרים. למדתי לעצור – לא לרצות, לא להתכווץ, לא להתפשר – אלא פשוט לשאול את עצמי: מה נכון לי?
האמון בעצמי לא תמיד היה מובן מאליו.
היו שנים שבהן ניסיתי להיות "כמו שצריך", להתאים את עצמי, לבחור נכון לפי מדדים חיצוניים. אבל כל פעם שבגדתי בתחושת הבטן שלי – שילמתי מחיר.
הגוף שלי ידע, הלב שלי ידע, ורק אני עוד ניסיתי לשכנע את עצמי.
היום אני כבר לא שם. היום אני עוצרת, נושמת, ומקשיבה פנימה.
יש משהו משחרר בלדעת שאני יכולה לסמוך על עצמי. זה לא אומר שאני לא מתבלבלת, אלא שאני סומכת על כך שגם אם אתבלבל – אדע לנתב חזרה.
זה מעניק לי קרקע בטוחה ללכת עליה. אני לא צריכה שיאשרו אותי או יסבירו לי מה נכון. הידיעה כבר בי. זו דרך שמביאה הרבה שקט והרבה חופש.
שאלה להתבוננות:
באיזה תחום בחיים שלכם, עדיין אתם לא סומכים על עצמכם – ומה יכול לעזור לכם לחזק את האמון הפנימי שם?
שתפו את הפוסט:
גם אני רוצה לקבל כלים לחיים באמת!
