34# מה שחיפשתי לקבל מאחרים – היה בתוכי כל הזמן
34# מה שחיפשתי לקבל מאחרים – היה בתוכי כל הזמן
פעם חשבתי שאם רק יאהבו אותי כמו שחלמתי, אם רק יקשיבו לי באמת, יראו אותי לעומק, יבחרו בי – אז ארגיש שווה, רגועה, בטוחה. תליתי את התחושות שלי באנשים שאהבתי. חיכיתי שירגיעו אותי, שיאשרו אותי, שיחבקו אותי במקום שאני לא יודעת לחבק את עצמי.
כשמישהו לא נתן לי את מה שקיוויתי – נשבר לי הלב. לא כי הוא פגע בי, אלא כי קיוויתי שהוא יושיע אותי מהפצע הישן. לא ראיתי אז, שזו לא באמת אהבה – זו תלות עטופה בציפייה. כאילו כל עוד הוא לא בוחר בי, אני לא באמת יכולה לבחור בעצמי.
ההבנה לא באה בבת אחת. היא התגנבה דרך כאבים קטנים, אכזבות חוזרות, רגעים של שקט. הבנתי שאף אחד לא באמת יכול לנהל את הרגשות שלי במקומי. שאם אני לא לומדת להכיל את עצמי, לא משנה כמה אהבה תגיע מבחוץ – היא תיתקל בריק.
היום אני בוחרת אחרת. אני לומדת להיות המקור, לא התוצאה. וכשהאהבה מגיעה – אני פוגשת אותה ממקום מלא, לא זקוק.
שאלה להתבוננות:
באיזה מקום בחיים שלכם אתם עדיין מצפים שמישהו אחר ירגיש בשבילכם – את מה שרק אתם יכולים באמת להרגיש לעצמכם?
שתפו את הפוסט:
גם אני רוצה לקבל כלים לחיים באמת!
