35# לא כל דבר צריך פתרון. לפעמים הוא רק צריך מקום.
35# לא כל דבר צריך פתרון. לפעמים הוא רק צריך מקום.
הייתה לי תקופה שהייתי מתקנת סדרתית.
לא רק דברים בבית אלא גם רגשות, מצבי רוח, שתיקות. כל פעם שמישהו שאהבתי היה עצוב, כועס או מתוסכל – מיד הייתי מנסה "לעזור". מציעה פתרונות, נותנת עצות, מושכת למקום אופטימי.
חשבתי שזו אהבה. חשבתי שככה אני עוזרת, והאמת? זו הייתה בריחה.
בריחה מהכאב של האחר, אבל גם מהכאב שלי. היה לי קשה להיות עם רגש לא פתור, עם כאב שאין לו תשובה. עד שהבנתי – שלפעמים, כל מה שאנחנו צריכים זה לא פתרון. רק נוכחות.
ג'ון גוטמן כותב על זה בצורה שכל כך אהבתי בספר הידוע שלו "שבעת העקרונות לנישואים מאושרים" – הוא מתאר איך אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לקרבה הוא היכולת להישאר עם הרגש של בן/בת הזוג מבלי למהר לפתור אותו. לא להציע עצות, לא לתקן – רק להיות שם.
בתוך דינמיקה זוגית, זה אפילו חשוב יותר. גוטמן מדגיש: "כשאנחנו מקשיבים מבלי לשפוט או לייעץ, אנחנו בעצם אומרים לבן הזוג: אני איתך. אני רואה אותך. אתה לא לבד." – המשפט הזה שינה לי משהו. כי כמה מאיתנו רק רוצים שמישהו יישב לידנו ברגש שלנו, גם אם הוא לא מבין, גם אם הוא לא יודע מה לומר.
כשהפסקתי לנסות להציל – קרה משהו עדין וגדול. נהיה יותר שקט. פחות התנגדות. גם אצלי, גם אצלו. למדנו לסמוך אחד על השני מחדש, לא דרך פתרונות – אלא דרך שהות.
אז הבוקר אני מזכירה לעצמי: נוכחות היא מתנה. שקט הוא לפעמים התגובה הכי אוהבת שיש.
שאלה להתבוננות:
באילו רגעים אתם ממהרים "לעזור" או "לסדר", במקום פשוט להישאר ולתת מקום?
שתפו את הפוסט:
גם אני רוצה לקבל כלים לחיים באמת!
