#37 האינטואיציה שלי יודעת לפני שהראש מבין

#37 האינטואיציה שלי יודעת לפני שהראש מבין

לקח לי שנים להבין שהגוף שלי פשוט יודע.
לא במילים
לא בעובדות
לא בטבלאות
הוא יודע בקצב אחר. בשפת ניואנסים עדינה – תחושת התכווצות, צביטה בלב, התרגשות לא מוסברת, מועקה קטנה שאין לה שם.

פעם לא סמכתי על זה.
אמרתי לעצמי שאני מגזימה, שזה לא הגיוני, שאם אין לי הוכחות – זה לא באמת קיים.
אבל האמת היא שהרבה מההחלטות הכי גדולות והכי מדויקות שלי – לא נולדו מהשכל. הן הגיעו מהמקום הזה בפנים, שלא תמיד יודע להסביר, אבל תמיד יודע להרגיש.
אני זוכרת את הפעם ההיא שפגשתי מישהי לקראת שיתוף פעולה עסקי. היא הייתה מקסימה, מנוסה, "בדיוק מה שחיפשתי" – על הנייר. אבל משהו בי התכווץ. בלי סיבה.
כמובן שהתעלמתי. הראש שכנע. רציתי להאמין שזה יעבוד, אז המשכתי.
רק אחרי כמה חודשים, כשמצאתי את עצמי מרוקנת, מתוסכלת ובקושי מחוברת למה שיצרנו יחד, הבנתי שהתחושה ההיא בהתחלה לא הייתה מקרית. היא הייתה הקול שלי. רק שלא נתתי לו מקום.

וזה קורה גם בזוגיות, גם בהורות, גם בחברות. לפעמים הילד שלי רק פותח את הדלת ואני מרגישה אותו עוד לפני שהוא מדבר. לפעמים בן הזוג שלי אומר "הכול בסדר" אבל הגוף שלי יודע שזה לא. שמשהו עובר עליו.

ולא רק אני מרגישה ככה – מחקר שפורסם בכתב העת Psychological Science מצא שאנשים שמקשיבים לאינטואיציה שלהם, מקבלים לעיתים קרובות החלטות מדויקות ומהירות יותר מאנשים שמסתמכים רק על חשיבה רציונלית.
החוקרים הסבירו שתחושת הבטן הזו היא לא רק "תחושה", היא מבוססת על עיבוד לא-מודע של ניסיון חיים, זיכרון רגשי ומידע שנקלט בלי שנשים לב.
כן, האינטואיציה היא לא דמיון – היא ידע. פשוט לא במילים.
היום למדתי כבר הרבה יותר להקשיב. לתת לה מקום.
לא תמיד זה נוח. לפעמים זה אומר לעצור, לשנות כיוון, להגיד לא. אבל בכל פעם שאני בוחרת לסמוך על התחושה שלי – אני פוגשת את עצמי. בלי תיווך, בלי רעש, רק אני והאמת שלי.

שאלה להתבוננות:
מתי בפעם האחרונה הרגשתם בפנים "משהו שיודע" – ומה היה קורה אם הייתם מקשיבים לו באמת עד הסוף?