#38 הכול מתחיל באהבה אחת – שלי לעצמי
38 הכול מתחיל באהבה אחת – שלי לעצמי
ט"ו באב, חג האהבה, חג שמקדש את האהבה שבזוגיות, אז בואו נזכור שיש אהבה אחת שלפעמים הכי קל לשכוח – ודווקא היא הבסיס לכל מערכת יחסים בחיים שלנו:
אהבה לעצמנו.
אהבה עצמית היא לא קלישאה ולא מותרות.
זו היכולת להיות לצד עצמנו כמו שהיינו רוצים שבן/בת הזוג שלנו יהיו – עם סבלנות, הקשבה, נוכחות עם כבוד ורוך.
זו הבחירה להכיר את החוזקות שלנו, לחבק את הפגיעויות שלנו, ולהפסיק להילחם במי שאנחנו.
כשאנחנו אוהבים את עצמנו באמת, אנחנו לא מחפשים אישורים מבחוץ, לא נשברים מכל ביקורת, ולא נכנסים לזוגיות ממקום של חוסר – אלא ממקום של מלאות.
האהבה הזו היא הבסיס לזוגיות מיטיבה.
כי זוגיות היא לא מקום לברוח מהבדידות, אלא מרחב לחלוק בו את השפע הפנימי שכבר קיים בנו.
כשאנחנו מחוברים לעצמנו, אנחנו יודעים להציב גבולות ברורים בלי רגשות אשם, לבקש את מה שאנחנו צריכים בלי להתבייש, ולתת מתוך רצון ולא מתוך חובה.
וכאן נכנס גיל 50 כמתנה.
זה גיל שבו כבר עברנו מספיק כדי לדעת מה לא עובד לנו, ולהפסיק להתפשר על פחות ממה שאנחנו ראויים לו.
זה זמן שבו אפשר להניח את משקל הציפיות של אחרים, ולבחור איך לחיות את החצי השני של החיים – עם יותר חופש, תשוקה ומשמעות.
בגיל הזה יש לנו גם הבשלות להבין ש"אהבה" היא לא רק ריגוש – היא גם שותפות, חברות, ביטחון, וגם היכולת להישאר נאמנים לעצמנו בתוך הקשר.
כשאני בוחרת לאהוב את עצמי – באמת לאהוב – אני מפסיקה לחכות שמישהו יציל אותי או ימלא אותי.
אני מסתכלת על העולם במבט אוהב, ומזמינה לתוכו קשרים שהם השתקפות של המרחב הפנימי שיצרתי.
ככה הפכתי להיות הבת זוג שהייתי רוצה להיות – והאהבה בחוץ פשוט מצאה אותי.
שאלה להתבוננות השבוע:
מה הדבר האחד שתוכלו להתחיל לעשות כבר היום כדי להיות אתם, בני הזוג שאתם חולמים לפגוש?
שתפו את הפוסט:
גם אני רוצה לקבל כלים לחיים באמת!
