היום בריצה היה לי קשה. אפילו מאוד.
מזג האוויר הלח במיוחד והחום, הכבידו מאוד ורק הוסיפו לתחושת הכבדות שאיתה הגעתי הבוקר ב 6:30 לנקודת המפגש שלנו לריצת שטח, סה"כ בלי אתגרי טיפוסים מיוחדים.
אני באתי משבוע, שאיך נאמר היה בו גם וגם. גם רגעים סופר מרגשים, כאלה שאזכור לכל החיים, כאלה שרק אני יודעת איזו דרך עשיתי כדי לזכות בהם וכמה הם משמעותיים עבורי, לצד התמודדות עם מצבים של עצב, כעס ותסכול ולעיתים גם חוסר אונים שהתעצמו אפילו יותר כשמדובר היה באנשים שקרובים אלי במיוחד.
ובריצה היום הרגשתי את כל מנעד הרגשות והתחושות וברגעים שהיה לי ממש מאתגר, ואיזה מזל שיש לי ראש ברזל, לא ויתרתי ותוך כדי הריצה, ראיתי לנגד עיני את הזוגות שמגיעים אליי לתהליך.
הם לוקחים אחריות על החיים ועל הזוגיות שלהם ומבינים שככה הם לא מוכנים להמשיך.
אבל מה כן?
מה תמונת החיים שהם רוצים לראות ואיך הם ירגישו שם.
אז אנחנו מדיימנים אותה ביחד ונועצים מטרה והם יוצאים לדרך בליווי צמוד שלי.
מגיעים למפגש פעם בשבוע ומניחים על השולחן את הלב שלהם, את הקשיים והתסכולים וגם את האהבה ואת התשוקה שהם רוצים להכניס חזרה לחיים שלהם. ועולים דברים לא פשוטים, והם מקבלים כלים לדרך וגם משימות לעשות בין המפגשים, שגם הן מפגישות אותן עם דברים שעולים ויש בדרך שלהם הרבה רגעים של הצלחות קטנות, אבל גם רגעים מאתגרים שבא להם לעצור את הכל ולרדת מהרכבת…
אבל הי, הם מחוייבים, ואני כאן איתם להזכיר להם מה המטרה שלהם ומה הלמה שלמענו הם יתמודדו עם כל מה שעולה. ביחד.