דילוג לתוכן

#29 המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים

#29 המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים


"אבא שלי מת
אבל הוא כל כך חי בתוכי"


השבוע נפרדנו מאבא שלי למנוחת עולמים.
את המשפט הזה כתבתי בסוף היום הראשון של השבעה והוא היה הפתיח לטקסט שהקראתי אתמול כשקמנו מהשבעה.
לא תכננתי שזו תהיה אחת התובנות שלי לגיל 50, אבל היא בהחלט חלק בלתי נפרד מהדרך שלי כבת של אבא שלי בחייו ובמותו.


בחודשים האחרונים חלק ניכר ממני, היה מופנה לתהליך פרידה מאבא שלי. הסרטן החליט שהוא לא נכנע לאופטימיות ולתשוקה לחיים של אבא שלי ולהמשך העשייה הפעילה ככל שיכל ולתוכניות לעתיד שלו.
בכל החודשים האלה מצד אחד שיתפתי פעולה עם תוכניות לעתיד ועם הגישה הכל כך חיובית לחיים של אבא שלי, אבל גם הבנתי שאני לא יכולה לעצור את הזמן, אני רק יכולה להודות על כל רגע איתו ולספוג עוד מהזכות הזאת להיות בת גאה ואהובה של אבא שלי.


אבא שלי דיבר תמיד על החיים ולא על המוות,
אבל הוא היה עסוק בחודשים האחרונים גם לסגור מעגלים, לעשות שיחות "סיכום" של תובנות על החיים עם הילדים והנכדים, להעביר חפיפה בתפקידים שהמשיך להוביל במעורבות מלאה בעסקים הציבוריים והקיבוציים שהיה פעיל בהם ובעיקר להעניק לנו עוד ועוד ממשנות חייו.
עד רגעיו האחרונים הוא עוד ניהל את כולנו בדרכו המיוחדת וברצון לשמור על עצמאותו.
גם המוות שלו היה אצילי כמו חייו וזכיתי להיות לידו בספה בבית בשעותיו האחרונות ובנשימתו האחרונה.


אחד השירים שהוא גילה בשנה האחרונה, הפך להיות סוג של צוואה שלו עבורנו:
"I wanna say I lived each day, until I died
I know that I had something in somebody's life
The hearts I have touched, will be the proof that I leave
That I made a difference and this world will see
I was here, I lived, I loved, I was here
I did, I've done, everything that I wanted
And it was more than I thought it would be
I will leave my mark so everyone will know"


אבא שלי לא פחד למות (אולי קצת) הוא בעיקר פחד לא לחיות.
כששמעתי לפני כמה חודשים, בפעם הראשונה את השיר של עידן עמדי 'סופרמן', שלחתי לאבא שלי שיקשיב לו ובמיוחד לשורה הזו:
"כבר לא מפחיד אותי למות,
יותר מפחיד לא לחיות".
השבוע כשאנשים הגיעו בהמוניהם לנחם אותנו ולשמוע סיפורים על אבא שלי, הם הבינו שזה שהוא עוד לא הספיק לחגוג את יומהולדת 75 והיה צעיר בשביל ללכת לדרכו, לא מעיד על כלום.
הם הבינו שהוא חי חיים מלאים של משמעות, עשייה רבת פעלים, הקמת פמיליה לתפארת על כל מורכבויותיה והשאיר אחריו מורשת עשירה שהרבה אנשים לא יעשו גם ב 120 שנה.
אבא, אתה השראה ענקית בשבילי לחיים וגם למוות.
תנוח על משכבך בשלום אבא.
אוהבת אותך, שיריתה שלך❤️


ועכשיו שאלה להתבוננות:
אם היום היה היום האחרון שלכם, האם אתם מרגישים שחייתם את חייכם כמו שחשוב לכם היה באמת לחיות אותם?


ואם התשובה היא לא, אז יש לכם הזדמנות לשאול:
מה הייתם משנים כבר היום, כדי לחיות חיים מלאים?


#חמישים_תובנות_לגיל_היובל
#לחיות_באמת_שלך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שתפו את הפוסט:

גם אני רוצה לקבל כלים לחיים באמת!

#11 זמן לבד הוא חיוני

במשך שנים חשבתי שאם אני לבד משמע אני בודדה, אז, נמנעתי מלהיות לבד, כלומר לא בחברת אנשים, אבל לא פעם הרגשתי שם אפילו הרבה יותר לבד.
עם השנים הבנתי שכשאני לבד, אני בעצם עם עצמי, וכשאני עם עצמי אני לא בודדה.
אבל זה דרש ממני להתחבר פנימה, להסכים להיות בחיבור לעצמי ולשאול הרבה שאלות על מי אני? מה באמת חשוב לי? ומי האדם שאני רוצה להיות?
רק אז התחלתי להבין את הערך העצום של הזמן הזה שלי עם עצמי ואת מרחב ההתפתחות העצום שיש בו. הבנתי שככל שאני מקדישה יותר זמן לבד עם עצמי ואפילו נהנית ממנו, אני מייצרת מערכות יחסים בחיי שהן הרבה יותר נכונות ומדוייקות לי ואני אף פעם לא משאירה את עצמי מאחור.
זמן עם עצמי הוא לא רק נחוץ, אלא גם מקור להתחדשות ולהבנה עצמית עמוקה יותר. ברגעי השקט אני יכולה להקשיב לקול הפנימי שלי, לבדוק איפה אני נמצאת ולאן אני רוצה להגיע.
זהו מרחב בו אני פוגשת את עצמי ללא הפרעות חיצוניות.


שאלה להתבוננות:
איך אתם יכולים להקדיש יותר זמן איכות לעצמכם בשבוע הקרוב?


#חמישים_תובנות_לגיל_היובל
#לחיות_באמת_שלך


בתמונה אתם רואים אותי בחודש מאי האחרון ברגע שהגעתי למדבר לסדנת ויפאסנה הראשונה בחיי. 4 ימים רק אני ועצמי. היה מווווושלם❣️

שתפו את הפוסט:

פוסטים קשורים