#32 חוסן זה לא שריון – זה שורשים
אחרי הימים שעברנו, לא יכולתי שלא להתייחס לתובנות שלי על חוסן בטח בגיל 50…
#32
חוסן זה לא שריון – זה שורשים
חוסן זה לא שריון – זה שורשיםהחיים לימדו אותי, שחוסן הוא לא תוצאה של רגע אחד דרמטי, אלא תהליך מצטבר.
פעם גם חשבתי שחוסן זה לדעת "להתמודד". שאני צריכה להחזיק חזק, לא להישבר, להיות תמיד יציבה.
אבל היום אני מבינה – חוסן אמיתי זה לא שריון. זה שורשים
שורשים שלא רואים בעין, אבל מרגישים בעומק. שורשים שנשלחים פנימה, אל תוך כל מה שחוויתי – ההצלחות והנפילות, הרגעים של שמחה וגם של בלבול ופחד.
ככל שאני מאפשרת לעצמי להרגיש, להבין, לסלוח ולצמוח – הם מעמיקים ומחסנים אותי.
כי חוסן לא נבנה ביום אחד.
הוא נרקם לאט, לאורך החיים.
בכל פעם שאני בוחרת להיות נוכחת גם בתוך כאב, בכל רגע שאני עוצרת לנשום במקום לברוח, בכל שיחה שבה אני מרשה לעצמי להיות פגיעה – אני בונה שורשים.
וכמו עץ שיש לו שורשים עמוקים, גם אם תבוא סופה – הוא אולי יתכופף, אבל לא יישבר.
חוסן הוא לא רק לימי מלחמה או משברים.
הוא נוצר דווקא בשגרה – כשהלב פתוח והנשמה מקשיבה.
הוא היכולת לסמוך על עצמי – לא כי אני תמיד יודעת מה לעשות, אלא כי אני יודעת שגם אם אפול – אני אקום.
שאלה להתבוננות:איפה בחיים שלכם יש אדמה טובה להזין בה שורשים?
ואיזה רגש בתוככם מבקש להפסיק להילחם בו – ופשוט להיות איתו?
בתמונה, רגע מתוך שגרת בוקר שמזינה אותי בים שלי
ריצה/הליכה, מדיטציה, כתיבה וספר טוב
ריצה/הליכה, מדיטציה, כתיבה וספר טובשתפו את הפוסט:
גם אני רוצה לקבל כלים לחיים באמת!
