רק איתך נח לי..

"רק איתך נח לי",
הוא כתב לי בשבוע שעבר.
כשהקליניקה היא מרחב בטוח. לא רק לדבר. גם להרגיש גם לחזור. גם לשאול מחדש…❤️

כבר תקופה שקשה לו – אז הוא שלח הודעה.
בלי להתבייש, בלי מסכות.
שוב,היה במילואים וחזר לשגרה.
הם היו אצלי בתהליך זוגי לפני שנה.
זוג צעיר, אחרי תקופה מאתגרת של מילואים ארוכים.
המרחק, המתח, המראות – השאירו את חותמם.
הם ניסו להחזיק, אבל הלב הרגיש רחוק.
ואתמול הוא חזר. רק הוא הפעם.
נכנס עם חיוך נרגש בעיניים.
"אנחנו עומדים להיות הורים."
הקשר פורח, התקשורת נפתחה, משהו ביניהם הפך קרוב יותר, עמוק יותר.

אבל עכשיו… פחד חדש מציץ –
איך אהיה אבא?
איך לא נאבד אחד את השנייה בתוך כל זה?
איך מחזיקים זוגיות, עבודה, אחריות וכל מה שבא יחד עם ההורות?
אז ישבנו.
לא כדי לפתור, אלא כדי לפרק.
לפחדים קראנו בשם.
ללבטים נתנו הקשבה.
לחוזקות – סימנו אותן אחת אחת.

ופתאום זה קרה:
החיוך הפך עמוק יותר, רגוע.
העיניים בהקו.
והוא אמר, כמעט בלחישה –
"אני יודע מי אני רוצה להיות. איזה אבא אני הולך להיות."
זה היה רק רגע אחד של נוסטלגיה
כי באותו יום ממש, עוד שני זוגות חזרו אחרי חודשים –
"באנו רק לתזכורת", הם אמרו.
רצו לשוב לרגע למקום שבו לומדים לדבר גם כשכואב,
להתבונן לפני שמגיבים,
לפתור יחד את מה ששוב חזר ביניהם.
ולחזור לזוגיות מתוך בחירה מחודשת.

ובלילה, על הבר, ראיתי אותם –
עוד זוג כזה, שצעד איתי דרך.
הם צחקו, התחבקו, נראו כמעט כמו בסרט. טוב ממש
וכשהיא ראתה אותי – ניגשה.
חיבוק של הודיה. דמעה קטנה.
"תראי אותנו", היא לחשה, "כל זה בזכותך. אנחנו ממשיכים להתמיד – וזה עובד."
וזה הלב של הקליניקה שלי❤️
מקום שאפשר בו לחזור.
להיזכר.
לשאול.
לפרק.
לבנות.
לצמוח.
אם גם אתם רוצים מרחב בטוח שבו מותר לטעות, לשאול, לחקור ולהתחיל מחדש – אני כאן.