מה שמשנה באמת

מה שמשנה באמת
זה לא משנה אם זה זוג שהגיע למפגש ונגע לראשונה זה
זמן רב בשאלות האינטימי(נ)יות שביניהם.
זה לא משנה אם זו מתאמנת שישבה מולי שברירית, ותוך כדי שיחה – התיישרה, נפתחה כמו פרח ברוח ומשהו בה התרכך.
זה לא משנה אם זה זוג בהורות מורכבת, שישב מולי אחרי חודשים שלמים של מלחמות – ופתאום הביטו אחד בשנייה בעיניים, באמת. והסכימו להקשיב. לראות את יש
זה לא משנה עם זו קבוצה של הורים במקום העבודה שהמכנה משותף שלהם הוא ההורות המיוחדת שלהם והם מגיעים למפגש כל שבוע ופותחים את הלב ומשתפים את הכאב לצד ההצלחות שבדרך
וזה גם לא משנה אם אלה שלושה מנהלים בכירים, שכל
אחד מהם יצא מהמפגש עם רגע אחד של בהירות – אאוריקה פנימית שסידרה להם משהו עמוק.
מה שמשנה זה הרגע שבו נפתחת הדלת, תרתי משמע.
הרגע שבו אני פוגשת אדם. זוג. לב. דרך.
מה שמשנה זו הנוכחות. ההקשבה. האומץ לשאול,
בלי לשפוט, בלי למהר לפתור.
כי התשובות אצלם. אצלכם.
אני רק שם כדי ללוות,
להזכיר, להאיר, לדייק.
להציב יעד – מתוך הלב, לא רק מתוך הראש.
ואם נוגעים באמת – גם הדרך כבר יודעת את הכיוון.