לפעמים זה קורה דווקא ברגעים הכי מפתיעים…
עברו כבר שלוש שנים מאז, אבל אני ממש זוכרת את הרגע הזה.
הם הגיעו אליי מותשים – אחרי לילות של שתיקות כבדות וימים של מריבות קטנות שנדבקו לכל דבר. שניהם אמרו את אותה מילה: "נשברנו."
הם היו כל כך מותשים וכאובים, אבל הם לא הסכימו לוותר. לא, בכלל לא היה להם קל בתחילת המפגשים אצלי, אבל הם היו מחוייבים. הם התמידו להגיע כל שבוע, נצמדו לפינוקי בית שנתתי להם. למדו לדבר בשפות האהבה שלהם, להגיד את מה שרוצים וצריכים. למדו לפרגן אחד לשניה.
ואז, בין ראש השנה לסוכות, משהו התחיל להשתנות.
אולי כי יש פחות שגרה, אולי כי הקצב בחוץ קצת נרגע – הם הרשו לעצמם לעצור. להוריד לרגע את השריון. לדבר באמת. לשתוק ביחד בלי פחד.
ופתאום, מתוך השבר – נפתח ביניהם חלון קטן לאור.
תקופת "בין החגים" שהייתה אמורה להיות עוד עול, הפכה למקום בטוח, כזה שאפשר לצמוח ממנו ביחד.
דרך הסיפור שלהם, נוכחתי שוב, שמשבר לא חייב להיות סוף.
לפעמים הוא דווקא ההתחלה של קרבה חדשה.❤️
קבלו טיפ שבועי לזוגיות בין החגים🎀:
בחרו ערב אחד השבוע שבו אתם מכבים את הטלפונים ויוצאים לטיול קצר באוויר הפתוח.
רק שניכם.
כל אחד משתף ברגע אחד שריגש אותו השבוע, רגע שהרגיש נאהב או מוערך.
זה יכול להיות גם הרגע הקטן ביותר.
תזכרו!
הרגעים הקטנים, הם אלה שהכי מרחיבים את הלב.
