ביום שהסכמתי להרגיש

במשך שנים התהלכתי משוריינת בעולם.
בחוויה שלי הייתי חייבת להיות חזקה כמו סלע איתן כדי להחזיק את העולם שסביבי..
בהבנה שלי זו הייתה הדרך היחידה לפעול ולהצליח לנהל את חיי בכל הגזרות.

את הילדה שחיפשה את מקומה ורצתה להיות אהובה ורצויה בדיוק כמו שהיא, אבל נאלצה להתאים את עצמה,
את האישה שלא הצליחה להתמסר כדי לא להיפגע, את האמא שהפכה ברגע לאמא מיוחדת ונאלצה להתמודד עם הרבה חוסר וודאות וצורך לתפקד בזמן אמת בלי לעצור לשאול את עצמה: "מה שלומך? למה את זקוקה?"

בוקר אחד לפני כמה שנים הקשבתי לפודקאסט עם תמיר אשמן (וואו איזה שיח מרתק) והוא דיבר בין היתר על כך שהאדם חי בין 2 עולמות – האחד הרצון להדחיק חוויות קשות שעבר והשני הרצון לרפא את עצמו.

פתאום הבנתי שבמשך שנים פעלתי והייתי בעיקר ב doing מתוך הבנה שהעולם צריך אותי חזקה, מתפקדת, כזו רואה את הדברים החיוביים בכל דבר וסה"כ מגיעה לתוצאות טובות.

רק בכמה שנים האחרונות, קיבלתי אומץ לגעת במקומות הכואבים אצלי. להסכים להרגיש רגשות לא נעימים ולהיות איתם. לא למסך אותם, ההיפך, להסתכל עליהם בלבן של העיניים ולאפשר להם לעבור איתי מסע אליי, פנימה.
הסכמתי לראות את מה ששנים נמנעתי. לגעת בפצעי ילדות שלי, התקרבתי לשירי הקטנה ובכיתי איתה, חיבקתי אותה, צחקתי איתה וסיפרתי לה מי האדם והאישה שהיא תהפוך להיות.

הבנתי כמה שנים לא הסכמתי לעצמי להרגיש ואיך מתוך התהליך הזה, בדיוק כמו שהעמקתי ברגשות הלא נעימים, גם הרגשות הנעימים התעצמו.
היכולת שלי לאהוב ולהעניק אהבה, הריגושים שלי והעונג התעצמו.

בחרתי לחוות את חיי מתוך תשוקה ועונג, מתוך חיבור לאש הנשית שבי. מתוך חיבור ליצירה מתוך נוכחות והקשבה פנימית. כך יכולתי באמת להגשים את האישה שאני ולהמשיך למצוא תמיד את הדברים החיובים בכל דבר ולאפשר לכל החלקים שבי לקבל מקום שלם יותר.

מתוך המסע שלי, בחרתי להעביר את כל הידע האישי והמקצועי שלי לעוד נשים, שרוצות לפגוש את האישה שמחכה לקבל מקום בחיים שלה. לאישה שבתוכה שבשלה עכשיו להעניק לעצמה אותה במלואה.

אם את מרגישה את הקריאה הפנימית בתוכך, תכתבי לי 'אני רוצה' ואשלח לך את כל הפרטים על תוכנית "מתחברות"
בואי