השבוע באחד הבקרים שלי בים, היא באה לפגוש אותי וצעדנו להנאתנו, מתמוגגות מנפלאות הקסם של 6:00 בבוקר בים והשיחה זרמה.
זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו, אחרי שנתקלנו אחת בעיניים של השנייה, שבוע קודם באיזה מפגש נשים ובלי ממש לדבר, הבנו שאנחנו צריכות להכיר.
זה הרגיש כאילו אנחנו מכירות 30 שנה. אבל מי סופר…
כל אחת סיפרה על הדרך שלה ועל העומקים שהביאו אותה לעסוק במה שהיא עושה היום וזיהינו אחת אצל השנייה את התשוקה העזה והקריאה הפנימית לבוא מתוך האמת שלנו.
שמנו לב, איך למרות שאנחנו לא באמת מכירות 30 שנה, הדרך בה הבאנו את עצמנו איפשרה לשתינו להרגיש הכי בבית, הכי באותנטיות…
ודיברנו גם על כמה אנחנו פוגשות אנשים שכל כך רחוקים מעצמם, לובשים על עצמם חליפה ומסכה ומתנהלים בחיים באיזו אנרציה.
אנחנו מכירות את זה, גם אנחנו היינו שם פעם ואולי גם היום עדיין ברגעים מסויימים… כן, יש שם רווחים אבל גם מחירים מאוד גדולים.
כשמסכימים לפעול מתוך אותנטיות וחיבור פנימי אמיתי למי שאנחנו ולמה שהנשמה שלנו באה לעשות כאן, מבינים כמה כבר אי אפשר באמת לוותר על זה ואיך כל מערכות היחסים שלנו, לרבות הזוגיות שלנו, נראות אחרת, לטובה.
כל דבר שאנחנו מביאים לעולם מתוך החיבור הזה, מאפשר לנו להעניק באמת את המתנות שלנו ותחושת הסיפוק היא עצומה והסביבה גם היא זוכה
וזה הזכיר לי סיפור מהספר POINTS OF YOU שמופיע בקלף, נו נחשו…. קלף האותנטיות:
"מאז שהייתי ילד קטן, לא רציתי להיות אני.
רציתי להיות כמו ערן כהן וערן כהן אפילו לא היה חבר שלי.
הלכתי כמוהו, דיברתי כמוהו ונרשמתי אפילו לאותו בית ספר תיכון שאליו הוא נרשם.
בתיכון ערן כהן השתנה. הוא התחיל להסתובב עם שי צור.
הוא הלך כמו שי צור, הוא דיבר כמו שי צור. זה בלבל אותי.
ומצאתי את עצמי הולך כמו ערן כהן שמדבר והולך כמו שי צור.
ואז פתאום זה היכה בי:
שי צור הולך ומדבר כמו רועי שדות
ורועי שדות הולך ומדבר כמו יואב היימן.
אנ הנה אני הולך ומדבר כמו ערן כהן, שמחקה את שי צור שהוא ורסיה של רועי שדות, שמנסה ללכת ולדבר כמו יואב היימן.
ואת מי אתם חושבים שיואב היימן מחקה?
מכל האנשים, הוא מחקה את אבי אשכנזי שהולך ומדבר…כמוני."
אז איך המערכת יחסים שלכם עם אותנטיות?
עכשיו אפשר לומר שבת שלום
