אני לא תמיד כזו מושלמת כמו שכולם חושבים…
אני לא תמיד כזו מושלמת כמו שכולם חושבים…
"את חיה את החלום" תמיד היית ככה?
אמרה לי חברה בשיחה לפני כמה שבועות ואני בלעתי את הרוק.
היא המשיכה, "רואים שאת כל כך מחוברת לעצמך, עפה על החיים, מוכנה לשאול שאלות וכל הזמן מעיזה. את השראה להרבה אנשים, את יודעת נכון?".
כשהיא אמרה לי, האוטומט שלי הלך דווקא למקום שאולי אני לא מספיק מראה את כל החלקים שבי.
פתאום קפצה הילדה הקטנה שלא תמיד מצליחה כמו שהיא רצתה וזה מכאיב ולפעמים שובר אותה.
קפצה הילדה שהולכת בעולם באמונה שדברים תמיד מסתדרים לה בסוף, אבל הם לא באמת ככה תמיד.
וגם הילדה שרוצה שהכל יזרום לה חלק, שהכל יבוא באפס מאמץ. כלומר היא מוכנה לעשות דרך אבל לא מוכנה לוותר על ההקשבה לעצמה ועל האוטנטיות ואז הדברים לא תמיד מסתדרים כמו שהיא רוצה…
כשהילדה הקטנה שבי נכנסת למקום שהיא מרגישה לא מספיק טובה, לא באמת שווה ואולי מרגישה קצת בודדה, מיד מתעוררת בי שירי הבוגרת שרוצה להגן ולעטוף אותה. לחבק אותה ולהגיד לה שהכל בסדר, את שמורה ומוגנת, את אהובה.
מזכירה לה, כלומר לי, כמה חשוב לעשות דרך ולהמשיך להיות נאמנה לעצמי, להסכים להעז וללכת בוודאות בתוך אי וודאות גם כשהדרך והתוצאה לא ברורות. ואולי יש משהו יותר גדול ממני שמבקש להיכנס לחיי ואני רוצה להיות שם הפתיחות ובהקשבה ולא לוותר על התשוקה שלי לחיים.
אז אני מסכימה להיות גם עצובה, וגם מאוכזבת ולפעמים כן, גם להישבר.
זה קשה לי כל כך כשקשה לי.
אבל אני מזכירה לעצמי שכמו הגלים בים, התחושות האלה גם עוברות ומשתנות, ומשהו חדש מפציע.
זה שלא הצלחתי במשהו, גם אם כל כך האמנתי שהוא יכול להיות מתנה ענקית לכל כל הרבה אנשים, זה לא אומר עליי כלום. זאת רק עוד תזכורת להמשיך להביט קדימה, להסכים להיות אליס בארץ הפלאות …
שתפו את הפוסט:
גם אני רוצה לקבל כלים לחיים באמת!
