#טיפשבועי – לסלוח. באמת.

כל שנה אני מגיעה לערב הזה עם תחושה קצת אחרת.
יש שנים שהלב קל, ויש שנים שהוא כבד יותר. 

השנה, אולי יותר מתמיד, אני מבינה עד כמה הכוח של הסליחה הוא לא רק לאחרים –
אלא קודם כל לעצמי.

אני נזכרת ברגעים מהשנה האחרונה שבהם לא הייתי שם בשבילי.
בבקרים שבהם התעלמתי מהעייפות שלי כי "צריך".
בשיחות שבהן שתקתי למרות שהיה לי משהו חשוב לומר.
ברגעים שבהם ויתרתי על מה שיקר לי רק כדי לא לאכזב אחרים.
ובכאב על מה שלא הצלחתי לעשות – גם כשניסיתי הכי חזק שיכולתי.

וכשאני עוצרת, אני מבינה – אם לא אסלח לעצמי, מי יעשה את זה בשבילי?

גם בזוגיות זה בולט כל כך.
יש רגעים של חיכוך, מילים שנאמרו בכעס, הבטחות קטנות שלא קוימו.
והנטייה הטבעית היא להיאחז בפגיעות.
אבל דווקא שם, אם אני מצליחה להביא סליחה – משהו נפתח.
זה לא מוחק את מה שהיה, אלא יוצר אפשרות חדשה.
כי כשאני סולחת, אני לא מתכחשת לכאב, אני פשוט בוחרת לא לתת לו לנהל אותי.

אני מגלה שסליחה בזוגיות היא לא על "למחוק טעויות", אלא על לבחור להישאר יחד גם כשזה לא מושלם.
על להגיד: טעינו, כאבנו, אבל אנחנו כאן – ביחד.

אז בערב הזה, אני בוחרת לשאול את עצמי לא רק את מי אני צריכה לסלוח לו, אלא גם – איך אני יכולה לאהוב אותי יותר דרך הסליחה.

5 שאלות שכדאי לשאול את עצמנו בערב הזה:

1. על מה הגיע הזמן שאסלח לעצמי השנה?

2. איזה מקום בזוגיות שלי מבקש ריפוי דרך סליחה?

3. מה אני מוכן/ה לשחרר כדי ליצור יותר חופש ואהבה בקשר שלי?

4. איפה אני עדיין מחזיק/ה טינה או כאב – ומה זה נותן לי?

5. איך הייתי רוצה להרגיש ביום כיפור הבא – ביחס לעצמי וביחס לזוגיות שלי?

ביום הזה אני מזכירה לעצמי:
סליחה היא לא חולשה, היא בחירה אמיצה.
היא מאפשרת לי להקל על הלב, לפנות מקום לאהבה,
ולחיות עוד צעד אחד קרוב יותר לאמת שלי.

גמר חתימה טובה