✨ וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ ✨

כשהייתי ילדה בקיבוץ, סוכות היה החג הכי שמח בעיניי.
לא בגלל הארוחות או הקישוטים, אלא בגלל התחושה הזו –
שאפשר לשבת בחוץ, מתחת לשמיים,
ושהכול פשוט זורם. פתוח. נושם. חופשי.

“וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ” –
אז אולי עוד לא הבנתי מה המשמעות של המשפט הזה באמת,
אבל הרגשתי אותה בגוף.
את ההתרגשות, את האור, את הקסם של החיבור בין אנשים.

שנים אחר כך, כאישה בוגרת, אני מבינה –
השמחה הזו לא הייתה קשורה לחג עצמו.
היא נבעה מהרשות הפנימית שבי, לשמוח עכשיו.
בלי תנאים, בלי סיבה מיוחדת.

“וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ”
זה לא ציווי חד-פעמי של חג –
זו הזמנה יומיומית לחיים.
להכניס אור גם לימים האפורים,
להזכיר לעצמנו לשים לב לקטן,
להוקיר את מה שכבר יש,
וליצור לעצמנו רגעים קטנים של שמחה בכל יום.

ובזוגיות – זה אולי הסוד הכי גדול.
כי זוגיות שמחה לא נבנית מהיעדר משברים,
אלא מהיכולת לבחור לראות את הטוב גם כשיש אתגרים.
לחגוג את מה שכן עובד.
לצחוק אפילו כשיש דמעה.
להזכיר זה לזה –
“וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.”

אז בחג הזה אני מזכירה לעצמי ואולי גם לכם:
השמחה לא נועדה להישאר בסוכה.
היא אמורה לעבור איתנו הלאה –
ללב, לבית, לזוגיות, לעשייה.
להפוך להרגל להיות חלק בכל רגע בחיים.

כי בסוף, בכל יום שבו אנחנו עוצרים לרגע,
נושמים ומוקירים תודה –
הוא חג קטן בפני עצמו🎊😀

בתמונה, רגע של אושר בסוכה שלנו ❤️